<h1>ראבי"ה סימן תשמ"ד</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ביצה י"ד ע"ב] משלחין כלים בין תפורין, [דחזו ללבוש, בין שאינן תפורין, דחזו לכיסוי, אף על פי] שיש בה כלאים והם לצורך המועד. ובקשין, דשרי להצעה, אבל לא בהעלאה. וכן בגדי כהונה דקשין כדמוכח מערכין [ג' ע"ב] ומיומא [ס"ט ע"א]. ובדבר זה לא נאריך כאן. וסלקא שמעתא דנמטא גמדא דנרש וערדלין וצררי דפשיטי ודביזרני אין בהם משום כלאים, משום דלא חזי להתחמם מהם, והני אפילו בהעלאה שרי, כעין כובעים שאנו מכסים בם ראשינו, אבל (לא) כל דבר שדרכן ללבוש גזרי בלבישת קשין מדרבנן. ואף על גב דמדמי להו, לאו לכולהו ענינא מדמי להו, אלא שמצינו שהקילו בקשין. וסנדל המסומר מותר לטלטלו ואסור לנעלו, והכי מסקינן נמי בפרק במה אשה [שבת ס' ע"ב]. ואין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר דאוסר לטלטלו. בתשובות בשם רבי צמח בר שלמה ריש מתיבתא חלוק שתפרו גוי או בגד שצבעו גוי אסור ליטול מן הגוי ביום טוב, דהכי אמרינן בפרק מקום שנהגו [פסחים נ"ה ע"ב] בדיק לן רבא תנן מוליכין ומביאין כלים מבית האומן ותנן אין מביאין (אין מביאין) וכו', ומשנינן כאן בארבעה עשר כאן בחולו של מועד, [מכלל] דביום טוב ודאי אסור. אבל ודאי אם שיגר לו גוי כלים תפורין שנגמרה מלאכתן מערב יום טוב מקבל הימנו, שאין זה חמור יותר מדגים ופירות דבני יומן, פירוש דאדימי כבני יומם, אבל מערב יום טוב ניצודו, [או] פירות שתלשן מערב יום טוב שמותר לקבל הימנו וכל שכן כלים תפורין. ומתשובה זו למדנו נמי שאם הביא גוי מחוץ לתחום כתב לישראל בשבת או ביום טוב שמותר לקבלו ואינו מוקצה, ולא מיבעיא ישראל אחר אלא [אפילו לאותו שנשלח לו] הכתב מותר, דליכא למיחש הכא שמא ירבה בשבילו, כדחזינא [לקמן כ"ד ע"ב] גבי גוי שהביא דורון [לישראל וכו'. ומשום מוקצה ליכא, דהא דורון] הבא מחוץ לתחום מותר לישראל אחר [ואילו היה מוקצה היה אסור לישראל אחר] נמי. ואין אסור לקרות בו, כדאמרינן בפרק שואל [שבת קמ"ט ע"א] שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ומשמע שאסור לקרות בם, דהני מילי שטר חוב, ומונה אדם את אורחיו דומה נמי לשטרי חוב, שדעתו לכתוב למנותם הילכך גזרו, אבל שאר כתבים לא. ובשם רבינו שמואל שמעתי שיש חילוק בין קריאה בפה לראיה בעלמא. וזכר לדבר דתנן בפרק קמא דשבת [י"א ע"א] לא יקרא לאור הנר, באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קוראין.
